סרטן קטן שלי – 3. מי בעד חיסול הטרור שירים את ידו

07 מרץ 2016/ יום שני כ"ז אדר א תשע"ו

תשובה מהביופסיה מגיעה בדרך כלל לאחר 10 ימים, אמרה האחות החביבה שסייעה לרופאה בבחירת המטרות לקרסים הקטנים שנורו מן המזרק הצמוד לעור החלק, הלבנבן, במטרה לדגום מכל חלקי "הגוש" את תוכנו הארור. באמת? שאלתי, 10 ימים?! והיא, בקול ענות חלושה אמרה, חלק מהתשובה יכולה להגיע קודם. זו הסיבה ששלושה וחצי ימים לאחר מכן, כשישבנו בבית הקפה שעל הדק ב"נמל תל אביב", הפרתי את ההסכם הבלתי כתוב ביני לבין בת דודתי האהובה שושי, (בזמן פגישות – הסלולרי כבוי בתוך התיק) ועניתי לשיחה שהגיעה מאסותא, כדי לבשר לי שתוצאות הבדיקה כבר אצל הרופאה.

(מילון מושגים: ביופסיה – ששמה נולד ביוון מהמילים בּ‏ִיוֹ‏ס – חיים, אוֹ‏פְּסִיס – מבט, ותורגם ל"דגימת רקמה" – בדיקה רפואית של רקמה או תאים, ואף של איבר שלם – המוצאים מן הגוף בטכניקות שונות בין אם לצורך דיאגנוזה (אבחנה), או לצורך פרוגנוזה (צפי הטיפול והסיכוי.)

ההחלטה לצעוד בנתיב ה"פרטי" לא הצריכה דיון מיוחד. שנים ארוכות אני חולקת את פרנסתי הדלה עם חברות הביטוח, תוך העברה חודשית קבועה של סכומים בלתי ברורים שלא נופלים בהיקפם מגובה השכר הממוצע במשק. בא העת בו כיוון ההזרמה החד צדדי ייחשב מסלול מחדש. מהביטוח אלי. והיי! זה קורה! החשבונות משולמים בלי יותר מדי ביורוקרטיה, ואפילו עם בונוס בדמות הודעה קולית מהפקידה מהבנק, זו שמטעמים מובנים את נוהגת לסנן, כשלפתע נשמעת ממש כמו אראלה האגדית ממפעל הפיס: נכנס לחשבון סכום עם כך וכך אפסים, מה היית רוצה שנעשה אתו? ואני אפילו לא קניתי כרטיס! תובנה בלתי נמנעת: היזהרו במשאלותיכם. לעולם אין לדעת כיצד הן מתגשמות.

כתום הפגישה עם הפרופסור לכירורגיה אונקולוגית, נקבע מועד הניתוח. לתקופת 15 הימים שבין התכנון לביצוע, הוקמה לאלתר ואד הוק היחידה למלחמה בטרור הממאיר שהתבצר בשד שמאל. בין אם לשמה או שלא לשמה, מספקת "היחידה" תעסוקה לצוות שלם שאני רק חלק קטן ממנו. רשימת המשימות כוללת ביצוע בדיקת דם וצילום חזה – עלי, ארגון טופס 17 ואת ההשלמה הנדרשת למימון הניתוח – על המתאמת מטעם הכירורג, הפקת האירוע, קרי, קביעת שעה, תיאום ביני לבין הרופא המרדים ושאר אנשי הצוות הרפואי – על מתאמת שד (איך מגיעים לתפקיד הזה? האם במדור "דרושים" מופיע השם המפורש? – למרכז רפואי ידוע דרוש/ה מתאם/ת שד?), שיחת הכנה על הצפוי לי לפני, במהלך ולאחר הניתוח – על אחות שד (?), ריכוז כספים ושינוע – על אדי.

אני מבקש להציע לך תכנית אחרת, אמר הפרופסור לאונקולוגיה, לאחר שהדגיש בגאוות יחידה בלתי מבוטלת, כי בכל הקשור לסרטן, השחקן הראשי הוא האונקולוג ולא הכירורג, הזכיר שוב שתאי גוש השמאל מאוד לא נחמדים, (ספר לי משהו שאני לא יודעת), והביע פליאה ש"בגילך הם עדיין מתרבים בכזו מהירות". אני קבלתי את זה מחמאה. האסטרטגיה שלו מציעה להקדים כימותרפיה לסכין, ולמגר את הטרור באמצעות הרעלים המוכרים כיעילים לכך, בתהליך שיימשך כמה שבועות. כשנגיע לשלב הבלתי נמנע של חיתוך בבשר החי, הבטיח, יהיה זה רק כדי לגלות שכבר אין "מנהרות" ואין טרור.

"מי בעד חיסול (עם סמך לכודה) הטרור שירים את ידו!", צעק אריק שרון (כינוס מרכז הליכוד, 12 בפברואר 1990, הזכור כ"ליל המיקרופונים"), ולא אפשר לראש הממשלה יצחק שמיר לפרוש את תכניתו המדינית. וההד המשולהב ענה, "אריק! אריק! אריק!!!" שהפך ל"א-ריק מלך ישראל חי חי וק-י-אם." זה היה 15 שנים לפני שהוא בחר בסכין כדי להרחיק את הגוש, על הטוב ועל הרע שבו, מגופה של המדינה. חתיכת מסטקטומי. כריתה מלאה, שלא זו בלבד שלא חיסלה את הטרור, אלא שהולידה גרורה מפושטת ברחבי העולם בדמות ה – bds, לצד גרורה ממארת של "צבע אדום" על עוטף עזה וכל אזור הדרום.

השפלתי עיניי לעבר השמאל שלי, ונדהמתי. במקום בו נח לו עד עתה שד מנומנם ועטוף, נראה מפעל יעיל להפליא. שוליית הקוסם במלוא הדרו, וסביבו מקלות מטאטא רבים ומתרבים, וכמות אינסופית של דליים שמציפה את המקום בקצב תוצאת תמונה עבור תמונה של גמדים קטנים עושים את העבודהמטורף….

אז מה את אומרת? שאל הפרופסור. אתה לא רואה מה הולך פה? שאלתי, בכול שניה שאנחנו מדברים הייצור הולך וגדל. אני לא רוצה את המפעל הזה אצלי. לחתוך החוצה ומיד. אחר כך נבנה את חומת המגן שתמנע מהחצופים באופן מוחלט את זכות השיבה שהם חושבים שיש להם.

לא נותר לי אלא להמתין לניתוח המיוחל. גילוי נאות: אני מכורה לנרקוטיקה. (מילון מושגים: תרופות נרקוטיות – נגזרות תרופתיות של אופיום). אף פעם לא עישנתי (למרות שבעידן אחר, שנת 1970 אולי? הייתי במשך משהו כמו עשרים דקות מלאות החברה של מנחם, שנחשב "המגלגל הכי טוב המזרח התיכון"). במשך כל התקופה הזו לא הסנפתי, לא שאפתי ולא הזרקתי, אפילו לא אחרי שהוא שבר את הלב שלי לרסיסים, ולמעשה עד עצם היום הזה. מעולם לא הצלחתי ללמוד איך שואפים עשן לריאות. אני ישר משתעלת. אבל עכשיו מחכה לי בדין זריקת הפלא. מה שמגיע – מגיע. ועד שאתאושש פשוט תשכחו ממני. תנו לישון בשקט.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *