1. גוש גדול מהמרכז ימינה וכל השאר
  2. אהוד ברק, צא לנו מהווריד! 

מאמר אופטימי

מאת: סמדר בת אדם

והנה התובנה המרכזית שהתבהרה כבר בבחירות 2019 מועד א', והצטללה כזוהר הרקיע במועד ב': לא עוד "גוש ימין" ו"גוש שמאל". הציבור הישראלי מתחלק למרכז גדול הנוטה ימינה, וכל השאר הן מפלגות בוטיק הממוקמות בשוליים. עכשיו זה כבר ברור. כשניים וחצי מיליון מתוך ארבעה מיליון ועשרים וחמישה אלף בוחרים במועד ב' 2019, העניקו למרכז ימינה כוח של 72 מנדטים! המספר העצום הזה מבטא רוב מוחץ של נשים וגברים שביטאו את רצונם בקול גדול: מדינת ישראל יהודית, ציונית, ממלכתית, ליברלית.

ההגדרה של "כחול לבן" כמפלגת שמאל היא שטחית ומבטאת יותר גישה – פשטנית במקרה הטוב או משאלת לב במקרה הרע – בין אם של כתבים ופרשנים או פוליטיקאים. מנהיגיה נעים בין הלא נודע (גנץ, אשכנזי), מרכז מובהק עם נטיה ימינה (לפיד) וימין מובהק (יעלון). מה שבטוח – שמאל מובהק אין שם.

כך גם בוחריה, שהמכנה המשותף שלהם קשור לאידיאולוגיה פרסונלית: רק לא ביבי. לו היו בעלי אידיאולוגית שמאל מדינית מובהקת, היו בוחרים ב"מרץ-המחנה הדמוקרטי-התנועה הירוקה" (שם ארוך למפלגה כל כך קצרה), ומחזקים את עקרונות השמאל של הגוש. לו היו בעלי תפיסת עולם סוציאליסטית מובהקת היו בוחרים בעבודה (שגם היא כבר לא ממש שמאל מדיני מובהק).

גם "הליכוד" במהותה ובעקרונותיה היא מפלגת מרכז ימין. וכאלה הם מרבית בוחריה, שנותנים למנהיגה, נתניהו, קארד-בלאנש גם להיפרדות מסוימת משטחי מולדת. לו היו חוששים מהיתכנות התממשותה של תכנית טראמפ, היו בוחרים בימינה, שהזהרתה את הציבור הימני לא צלחה. לו רצו במדינה הכופה את יהדותה, היו בוחרים במפלגות החרדיות.

מי שהגדיר מחדש את מפת הגושים הוא ליברמן, שקבע את סדר היום למועד ב' – דת ומדינה, והבהיר כי ימין זה לא בהכרח ליכוד, וכחול לבן זה לא בהכרח שמאל. ישראל ביתנו בראשה הוא עומד, היא ימין מדיני פרגמטי, השואף למדינה בעלת רוב יהודי, שאינה כופה את יהדותה על אזרחיה, אך מצפה מהם להיות שותפים מלאים בנטל החובות.

המנצחת הגדולה של הבחירות הללו היא השאיפה לאחדות. ההסכמה הרחבה סביב אופיה הרצוי של המדינה. המחלוקות בתוך גוש הרוב הן שוליות. מרכז ימין כבר אמרנו. הבעיה הפרסונלית תקבל את פתרונה באמצעות רוטציה.

לנתניהו כדאי להעניק לגנץ את המחצית הראשונה, מה שיאפשר לפרקליטות לרדת מהעץ הגבוה עליו טפסה, עם כתב חשדות (שלטעמי הוא מופרך), העשוי להתפורר בינתיים. (זוכרים את הפרקליטה שאמרה כי אם נתניהו לא יהיה ראש ממשלה גם גובה סעיפי האישום ישתנה?)

כדי שרצון העם יתרחש, נדרשים הצעדים הבאים:

  • כחול לבן, שהניצחון שלה הוא טכני בלבד ולא מעניק לה את מדליית הזהב, צריכה להפנים שאין לה מנדט לכפות על בוחרי הליכוד לוותר על מנהיגם.
  • נתניהו לא יכול לדבר על "ממשלה ציונית" המכילה את "דגל התורה", שמנהיגיה הרבנים אוסרים על בכיריה להיות שרים, ורבים מבוחריה מפגינים נגד צה"ל, מסרבים להתגייס ולא רוחשים כבוד לסמלי במדינה.
  • קווי היסוד של הממשלה צריכים לבטא את רצון הרוב המרכזי מבלי לרמוס את השוליים.
  • חובה לחדול מלהכליל את "הערבים". רבים מהם מטפלים בנו בבתי החולים, משרתים אותנו בבתי המרקחת ומעניקים לנו תמיכה טכנית מסוגים שונים באמצעות הטלפון.

הערה אחרונה בשוליים של השוליים: לאהוד ברק והטרפת (עם קמץ ב-ט' וסגול ב-ר' וב-פ'), העם אמר באחדות מופלאה ובקול צלול וברור –  צא לנו מהווריד!!!

One thought on “העם אמר את דברו

  1. הי הי … לאן לקחת את זה !
    רק לא ביבי = רוצים את הדמוקרטיה בחזרה !!!
    אין אצלינו מלוכה !!! זה הרבה יותר מאידיאולוגיה ! זה עצם הגדרתינו כאנשים חופשיים ! אלו הערכים הכי בסיסיים שלנו !
    שטחים כבושים לא מעניינים אותי מדינה אחת לשני עמים או שתי מדינות לשני עמים … זה לא הנושא . אני רוצה לחיות במדינה דמוקרטית עם מערכות שנותנות היזון חוזר ושומרות על הסדר והצדק והשיוויון בפני החוק !
    כן זה לפני אידיאולוגיה ! וביבי מוביל לההפך הגמור !!

    ולא מעניין אותי הליכוד , שינקה עצמו מכל הפושעים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close